משברים בהרזיה ושרירי התאוששות

איך זה שיש בידינו תוכנית כל כך טובה, הבנו כל כך הרבה דברים- ובכל זאת פתאום מאבדים שליטה ולא מצליחים להתגבר על הצורך לאכול משהו שאינו מגרשי, כאילו זאת בעיה נפשית?

"שבירה" או "מעידה" אינה כישלון, היא חלק מתהליך ההרזיה.

 גם אם נשמור על תפריט מאוזן בשעות נכונות – יחדור מידי פעם מזון לא מתאים או יווצר חסר של אחד או יותר מיסודות התזונה.

 במצב כזה עלול להיווצר מצב שאנו קוראים לו "שבירה" או "מעידה", אך למעשה הגוף דורש בכוח את מה שהוא זקוק לו.

 חוסר איזון, הנגרם מחסר, או מעודף, או ממזון מזיק או מחומר מזיק בתוך המזון. זהו מצב טבעי שקיים בכל אדם. כל גוף מזדעק לתקן את את חוסר האיזון בדרכים המתאימים לו, על פי מצבו הפנימי ותכונותיו הגנטיות.

 אנשים מסויימים מגיבים לחוסר איזון הקשור במזון, בצורך בלתי נשלט, פיזי, לאותו סוג מזון שירגיע את החסר הזה.

 השבירה היא תוצאה של חוסר איזון הקשור במזון.

 כל העליות החוזרות במשקל שירד מתחילות משבירות שהולכות ומתגברות.

 השבירה היא הרצון של הגוף לחזור לאיזון. מיד לאחריה חוזרים לאיזון ולא מדרדרים.

 כשהתפריט שלך בנוי ללא חסכים, השבירות מהוות שלבים מקדמים בתהליך ההרזיה.

 אפילו אם נהיה מחושבים ודייקנים מאוד בהרכבת התפריט שלנו, קשה לכוון בדייקנות לכל צורכי הגוף.

 כאשר מצטבר חסר, או כאשר הכנסנו מזון שאנחנו אלרגים אליו, מגיב הגוף בתשוקה חזקה לאותו המזון.

 הרבה אנשים בעלי עודף משקל, רגישים לפחמימות. כל פחמימה מיותרת הופכת אצלם לשומן. לכן, כשרוצים לרזות, מפחיתים בפחמימה. מצד שני, הגוף זקוק לכמות מסויימת של פחמימות. הפחמימות אחראיות לייצור הסרוטונין, המווסת את מנגנון הרעב והשובע.

ולכן, אם ברצונם לרזות עליהם להפחית עד למינימום את כמות הפחמימות.

 ואז מידי כמה ימים או שבועות יכול להיווצר החסר של הפחמימה, ואז יש תשוקה עזה לפחמימות.

 חסר כזה יכול להיווצר אצל מי שלא אוכל מספיק פחמימות. הוא מפחד לאכול עוד פרוסה אחת… ולבסוף נשבר. 

מה קורה במצב השבירה?

 האדם מרגיש חלש מבחינה נפשית. הוא מרגיש מובל בעל כורחו למקום שאינו רוצה להיות בו. הוא רוצה להתאפק ולהתגבר ואינו מצליח. כאילו מישהו אחר, חלש וחסר אופי אוכל עכשיו, והוא מביט בו חסר אונים.

 וכשההתקף  עובר – בהתקף אוכלים תמיד יותר ממה שדרוש גם מרוב כעס וייאוש – האיזון במוח חוזר. עכשיו כבר אין את תחושת הרעב האיומה, אבל התחושה היא שאנחנו מנוצחים, וקשה לנו להבין איך זה קרה.

 עם תחושת הפיצוץ, אנחנו מתחילים להרגיש את כל הנזק שעשינו לעצמנו. לחץ בבטן, כאב בטן, כובד בשרירים, כאב ראש וגם חולשה ועייפות.

 האדם מסתיר את ההרגשה הרעה, לא מדבר עם אף אחד, ודואג שלא יראו אותו בהתקף.

 אם לא נבין מה קרה פה באמת, ולא נצא עם כלים חדשים למנוע את ההתקף או להתמודד איתו, כשההתקף יגיע – שוב נחזור לאותו המקום המתסכל.

 מה שמביא את ההתקפים, זה שלא אוכלים מספיק. לא מספיקה ההתחזקות הנפשית, אנחנו מחפשים את ההבראה הפיזית.

 אם לא נתייחס להבראה הגופנית, החולשה הנפשית מתגברת, ערך עצמי נמוך רגשי נחיתות וחוסר בטחון.

 מסקנות:

 תפריט בריא, מאוזן שאיתו אנחנו מרגישים הרגשת שובע אמיתית. תפריט שהוא תוצאה של בדיקות במהלכן למדנו מה טוב בשבילנו ומה לא.

 למשל – מהי כמות הפחמימות הנכונה לי להרגשה טובה. כמות המותאמת למערכת העיכול ולאנרגיה היומיומית.

 כשהחסר מצטבר, מגיע רגע שהגוף מוכרח להשלים את החסר. גוף בריא ומאוזן משלים את החסר בטבעיות ומתנהל על פי תחושות של רעב ושובע וכך אינו משמין.

 אנשים הרוצים לרזות, כשמגיע הרגע שהגוף מבקש להשלים את החסר הם מרגישים שהצורך הזה הוא חטא. כי יש כמיהה למזון מזיק. וכך במקום לקחת פרוסה אחת מן המאכל שאינו מגרשי, הם נאבקים עם עצמם, ולבסוף בפרץ של אי שליטה, "זוללים" את המזון הזה בכמויות.

למעשה, הם מתחילים במילוי החסר, אך ממשיכים עוד ועוד, כי האזעקה ממשיכה לפעול, מפני שלא יודעים איך להפסיק אותה.

 כשאנחנו אוכלים על פי תפריט בריא ומאוזן, המותאם לנו אישית, אנחנו יודעים שההתקף בא כדי להשלים את החסר, ונרשה לעצמנו לאכול את מה שחסר לנו. נעשה זאת במצפון נקי ומתוך שליטה. ובלי להפעיל את האזעקה. "כנראה הגוף מרגיש שחסר משהו, ואנחנו משלימים את זה".

כל מקבלים את מה שצריך ומרגישים סיפוק כבר אחרי כמות קטנה ביותר, בלי כאב בטן ושאר תופעות.  כך מלכתחילה לא מתנפלים על עוגה על עוגה או שוקולד אלא על פחמימות עדינות.

 גם פה מדובר באימון. כי צריך לאמץ את דרך החשיבה הזו. אבל בכל פעם, זה יהיה יותר קל, וגם ההתקף יהיה מתון יותר.

 נשנה את המילה "שבירה" למילה "השלמה".

 השלמה של מאגר הפחמימות החסרות

השלמה עם כך שזה תהליך בריא, ושאין מה להיבהל ממנו…

לעולם לא נכעס על עצמנו, מתוך הבנה שבתהליך הזה יכולים להיות התקפים.

 בלילה – במקום ייסורי חרטה ורגשות אשמה, נתכנן את הימים הבאים: ימי הבראה. נחזור להיות מדוגמות מגרש וכמויות. נכין הכל מראש, על מנת שלא יהיו פיתויים מיותרים.

ארוחות בוקר מסודרות, לקחת איתכם את האוכל מחוץ לבית, שתייה ומסטיק אם יש צורך.

 לא נסתמך על החזרה הביתה בשעה המדויקת או על קניה של אוכל בחוץ.

 כשאת אוכלת רק מה שנכון לך, הגוף חוזר לאיזון ובטוח מפני ההתקף.

 שבירה בערב:

 שעת העייפות. מרגישים צורך להכניס משהו לפה כדי לגבור על העייפות. כאן יש סכנה של אכילת מאכלים שאת אלרגית אליהם.

 קיימת המלצה לשים בפה מסטיק לפני העייפות הגדולה.

 את המשקל שנצבר עקב השבירה, אפשר להוריד מיד, עדיין לא הפך לשומן. אחרי יום מגרשי והקשבה לגוף אחד, אפשר לדלג על לחם בארוחת ערב למשך פעמיים, אך לא יותר. מיד חוזרים לתפריט המאוזן. המצב שביר ויש להיזהר בשמירה על רמות הסוכר המאוזנות.

 מה נרשום?

 1. יש לרשום למה נמשכנו בזמן ההתקף, נלמד להשלים את ההתקף עם כריך.

אם המשיכה היא לסוכר ממש, אפשר להוסיף לתפריט היומי, כפית דבש או תמר אחד. כדי למנוע את ההתקף.

מי שיש לו משיכה לפירות. אפשר להעשיר את התפריט היומי בפרי נוסף.

 אם התוספות מפעילים אותנו לעוד ועוד ויוצרים התקפים, נסיק שהמזון הוא אלרגני ויש להתנתק ממנו לגמרי.

 סיבות לאי ירידה במשקל – התקף, שינוי במטבוליזם, אכילה בשעות מאוחרות, שינה לא שקטה שמפריעה לפירוק המזונות בלילה.

 2. התרופות שלך לאיזון התפריט – מה גורם לי להרגיש שובע, מתי אני רעבה יותר, מסטיק מיד אחרי האוכל, מה עלי להוסיף לתפריט, שתיה חמה,

3. לנסות לפעול לפני שההתקף מגיע.

 על בסיס ספרה של רחל יהלום, בדרך אחרת


לעולם לא מאוחר מידי להיות מי שיכולת להיות!

תחתית 7

 

כל הזכויות שמורות לרוני שחר design Artplusweb web ibe Copyright © 2013-2016 www.rony4u.com