סיבות לאכילה רגשית

אכילה רגשית – איך מתמודדים איתה

סיבות לאכילה ריגשית

מכירים את ה"אכילה הרגשית" (שלא מתוך רעב אמיתי…) האורבת לנו בפינה? בואו נעלה למודעות ונבדוק על מה אנחנו "נופלים"…

עצם הידיעה והמודעות כבר מובילה אותנו להיות על המסלול הנכון בדרך לריפוי ושינוי.

כרגיל, הכל מתחיל בדרכי החשיבה שלנו, וזהו המקור הקורא לי לשינוי.

לפניכם 13 סיבות להתעוררות הקיבה הרגשית לפעולה ולאכילה ריגשית:

 1. הדחקת רגשות – אכילה בעקבות כעס, דיכאון, חרדה, משתמשים באוכל כדי להקהות את הכאב. אף אחד לא אוהב רגשות לא נעימים. במקרה של אכילה רגשית, יש כאן פוביה מלהרגיש רגשות שליליים. המשמעות של הרגשות האלה ולאן הם יכולים להוביל אותנו.

   לעיתים קרובות אנו מפרשים באופן שגוי את הרגשות שלנו. נכנסים לסרטים, הרגש עצמו לא בעייתי, אולם אני נכנס לפאניקה. אני מרחיק לכת עם המחשבות שלי, והמחשבות שלי משקפות את הגרוע מכל שהמוח יכול לדמיין…

   למשל – אם אני מרגיש תחושה זמנית של עצב, במקום לתת לזה מקום עד שיעבור, אני רואה את עצמי מדוכא לעד…

  בדידות – במקום לראות את זה זמני, אני רואה את עצמי בודד לכל שארית חיי.

  כשאני מפרשת את הרגש בצורה מוגזמת, אני מגיעה למסקנה שאני חסרת כוח, ואז מגיעה המסקנה כי לאכול זו האופציה היחידה כדי לגרום לנו להרגיש טוב יותר, או להרגיש אחרת. כל זה קיים כשיש קשר בלא מודע שלי בין אוכל ורגשות.

  רגשות באים לעזור לנו, הם דלת שצריך לעבור בה, הרגשות השליליים לא באו כדי להפוך אותנו לאומללים, אלא באו כדי לספק לנו מידע על החיים הפנימיים שלנו. כמו שהחושים שלנו מספקים לנו מידע על העולם החיצוני, כך        הרגשות באים להעביר לנו מסרים, ובגלל הפרשנות שאנו מפרשים את הרגשות, אנחנו מפחדים להישאר עם הרגשות האלה. ברגע שתבינו למה אתם מפחדים מהרגש השלילי, תוכלו לעשות החלטה אם זה יותר הגיוני להתמודד עם הרגש או לאכול.

זכרו – כשאתם מתחילים את האכילה הרגשית, אתם מפעילים את הטייס האוטומטי…

 2. משקל יתר כהגנה– לעיתים הוא מהווה חומה בין האדם לבין האנשים האחרים. חומה זו נבנתה על ידי הלא מודע. המטרה של החומה להפריד את האדם, מהאנשים האחרים ומהחיים עצמם. מה שבונה את החומה – לבנים המייצגות רגשות שליליים שלא עובדו: פחד, כעס, חוסר סליחה, שיפוטיות, בוז, אחריות מוגזמת, לחץ, מותשות, מתח, שברון לב, חוסר צדק, גאווה, הגנה, נוחיות, קנאה, תאוות בצע, עצלנות, חוסר כנות, נחיתות, מבוכה, עלבון. כל אחד מהדברים הללו מייצג משהו אצלך. את החומה הזו, אנו רוצים להרוס. אם נטפל ברגשות שלנו, נהרוס את החומה.

אנו רואים כאן רגשות לא מעובדים, מחשבות, גישות, אמונות. מסיבה כלשהי הרגשות או המחשבות קפאו בתוכנו ולא עובדו בצורה הנכונה.

במקום לעבור את תהליך העצב, העצב נשאר תקוע בראש ועובר לגוף.

רגשית מנטלית ופיזית – תפקיד האדם כמערכת, היא לעבד את הפסולת ולסיים אותה.

החוויות השליליות שחווינו בחיים לא אמורות להמשיך איתנו את מסע החיים, הן אמורות ללמד אותנו את השיעור שלהן, ואז להפוך לזיכרון ללא רגש.

 האכילה הרגשית היא נסיון לא מודע להיפתר מהרגשות השליליים, שאנו עדיין סוחבים אותם. בעבר – אולי התעלמנו, והדחקנו רגשות וזכרונות שגרמו לכאב, ובעצם באמצעות ההדחקה עצרנו את התהליך שבו הרגשות אמורים להיות מעובדים ולהפוך לזכרונות. והכאב נדחק אל תוך הגוף.

הכאב הלא מעובד שאנשים נושאים עימם יכול לבוא לידי ביטוי ע"י התפרצויות רגשיות, שתיית יתר, עישון, אכילת יתר. מה שחשוב זה לטפל בכאב או בסבל הלא מעובד. צריך להיות מוכנים, אמיתיים ועמוקים כדי לטפל מהשורש.

3. הקיבה הרגשית מתעוררת כשאחרים מדברים אלינו לא יפה, כשאנחנו בסביבה ביקורתית, מקטינים אותנו, לוקחים אותנו מתחושות לא נעימות שעולות לנו מול עצמנו בעקבות הסיטואציה.

יש קושי בהצבת גבולות, חוסר באסרטיביות, ורצון לרצות אחרים על חשבון הרגשות והערכים שלנו.

 4. הקיבה הרגשית מתעוררת כשיש בעיות בקשרים ובמערכות יחסים. כשיש מתחים ביחסים עם אנשים הקרובים אלינו ביותר, כדי להימנע מלהרגיש כאב. הקשרים האינטימיים אם הם לא מספקים לנו צרכים בסיסיים כמו אמון או בטחון אז משתמשים באוכל כדי למלא את הפער שנוצר.

 5. הקיבה הרגשית מתעוררת כשאנו נוטים לביקורתיות יתר כלפי עצמנו, או מתייגים את עצמנו כטיפשים, לא מוצלחים, עצלנים. ואז אוכלים כדי לדחוף פנימה את השנאה העצמית. זה קורה כשיש הערכה עצמית נמוכה, אם אנו קובעים שאנו לא מספיק טובים, הרעב הרגשי מקושר לזה ישירות. זה לא משהו שמישהו אחר אמר, אלא חוסר הערכה עצמית שלנו. גם אם מישהו אחר אמר, אנו מאמינים לו, כי אנו חושבים את זה על עצמנו. אם הדעה שלנו על עצמנו היתה בעלת ערך יותר, היינו מתעלמים ממנו.

זה הקול הביקורתי. הוא מתפקד כישות בתוכנו ומשפיע על האמונות שלנו, ועל ההתנהגות הקול הביקורתי, יש לו המון כוח כדי לשלוט בתבניות האכילה הרגשית. קול שמתמקד ומקצין את הכישלונות, מתמקד באמונות השליליות שלנו לגבי עצמנו.

חשוב לזכור לא להאמין לכל מה שאנו חושבים, להבין כי אנו מקצינים את הדברים. לזכור להתמקד בתכונות החיוביות ובהצלחות שלנו, זה קול שבנוי מכל מיני דברים ששמענו מן העבר. קול חיצוני של הורה, והפכנו את הקול הזה לקול פנימי. ויכול להיות שהדברים בכלל לא אמיתיים לגבינו היום ויש לנו כל מידי דרכים וכלים היום להתמודד עם הקול הזה.

המטרה של הקול הזה, להשאיר אותנו מוגבלים על ידי ההגדרות שלנו לביטחון והגנה. ולהשאיר את המצב הקיים.כדי להוריד מהחוזק שלו, צריך להתייחס אליו כישות שקרית מגזימה, המושפעת מדברים ישנים ולא תקפים.

אפשר לערוך דיאלוג עם הקול, לענות לו, להגן עלי מפניו, להוריד מהכוח שלו. כי הוא אומר הרבה דברים שליליים.

6. האוכל כפיצוי – אכילת יתר כפיצוי על קיפוח, הזנחה, חוסר אהבה, הזנחה רגשית, האוכל מהווה תחליף להזנחה רגשית ורוחנית.

7. אוכל הבעת עצמאות – אכילת יתר באה גם להביע עצמאות, כשאנו לא רוצים שמישהו יגיד לנו, מה לעשות. זוהי דרך לא מודעת להביע את העצמאות שלנו. זה מרד מול תכתיבים, מול דמויות משמעותיות, הורים. אם ההורים העירו לנו על האכילה, מרד כנגד מאבקים שהיו בבית סביב אוכל. ואם זה היה כלי שליטה של ההורים, עכשיו זה כלי אצלנו להביע את המרד. גם נגד תכתיבים חברתיים.

8. רעב רגשי – מימוש פוטנציאל – הרעב הרגשי עולה כשצריך להתמודד עם אתגרים חדשים. אוכל בא כדי להימנע מאתגרים או כדי לבודד את עצמנו בהתמודדות מהפחד מכישלון.

להרבה אנשים יש את האמונה שאם הם יהיו רזים, אז הכל יהיה טוב, יצליחו בחיים, ימצאו בני זוג. זה נקרא לדחות את החיים לתאריך כלשהו בעתיד. לשים את החיים בהולד.

במקרה זה, ההשמנה הרגשית היא תירוץ טוב לא להתמודד עם החיים, שיש בהם חרדה. ולכן, באופן לא מודע, אין רצון לשחרר את ההשמנה כי יש בה רווח.

9. הגנה – רעב רגשי – לעיתים אנו משוכנעים באופן לא מודע שהשכבה הפיזית על הגוף, תהווה הגנה ולכן אין לנו רצון להיפטר בלא מודע. ולכן נעשה הכל על מנת לא לרזות. למשל, הגנה ממיניות – פחד מלהיות רזה, אולי כתוצאה מחוייה שהיתה בעבר, שמנה – לא יחשקו בי, ולא יראו בי אובייקט מיני, או כדי להימנע ממפגשים מיניים. פחד מלהראות סקסית. זה נכון לגבי אנשים שעברו התעללות מינית, אם אני נראית טוב, אני לא יודעת איך להתמודד עם תשומת הלב המינית. והתת מודע יצר שמיכת בטחון שתגן עלינו בעקבות האמונה הזו.

 10. כשאנחנו מרחמים על עצמנו – אנחנו עלולים לאבד שליטה.

 11. ריקנות מעוררת את הקיבה הרגשית– תחושה לא נעימה של חוסר, היעדרות של משהו, שהיה אמור להיות, חסר מהותי, סיפוק הצרכים היומיומיים לא ממלא. מוביל לאי נוחות, דיכאון, חרדה, וכד. יש להתייחס אליה ממקום חיובי, לקרוא לה "ריקות". את הריקות שבנפש ממלאים, אהבה, הנאה, רגשות חיוביים.

12. הצורך להרגיש שאנו קיימים מעורר את הקיבה הרגשית – זהות נבדלת, יחודיות. תוצאה של שעמום. הטעם, הלעיסה, תחושת בטחון, שהכל בסדר, משען, הפסקת שטף מחשבות, להרגיש מרגיש ומתרגש. אני אוכל משמע אני קיים.

13. הצורך לחוש סיפוק מעורר את הקיבה הרגשית – אכילה לשם סיפוק צרכים נפשיים. הדרכים למלא חוסר נפשי: הנאה, אהבה, ידידות, חברה, יצירה, בטחון, אסתטיקה, גירוי מנטלי. כאן מתפתחת התמכרות. השהיית סיפוק, מאפשרת סיפוק עם דברים אחרים. הגברת הנאה וסיפוק מדברים אחרים. להקדיש תשומת לב לטוב שבחיים, למשמח ולמספק. אכילה לא תחליף זאת.

עם אילו סעיפים אתם מזדהים? על איזה סעיף אתם בוחרים להתאמן כאן, ולהיפרד?


שדים ניזונים מחושך, ברגע שאתה מוציא אותם לאור, הם נעלמים!

תחתית 6

כל הזכויות שמורות לרוני שחר design Artplusweb web ibe Copyright © 2013-2016 www.rony4u.com